חשוב לזכור כי OCD זו חרדה שמבתטאת בטקסים או צורת חשיבה כטקס על מנת להקל על החשיבה הטורדנית כדי להגיע לרגיעה ואישור עצמי מחדש.
בגיל ההתבגרות חלים המון שינויים הורמונלים, נפשיים,קוגנטיביים וכמובן פיזיים. זו תקופה לא פשוטה לא עבור המתבגר ולא עבור ההורים שלו שלעיתים הם אובדי עצות בעצמם.
לא מעט הפעמים אשר הורים הגיעו אליי לטיפול בטענה כי הילד אובחן כOCD וצריך לטפל בו כדי להעלים את ה"בעיה".
כאשר אני אומרת כי OCD זו חרדה שעלולה ללוות אותו לאורך כל חייו אך יש דרך לחיות לצידה בצורה פחות אקטיבית הם נבהלים ולא מבינים איך אני לא מצליחה להבטיח להם שזה פשוט יעבור.
בניגוד לחלק מסוים בחרדות אשר מתקיימות דרך טריגרים ושורש בעיה ספציפית הרי OCD זו חרדה הרבה יותר מתוחכמת ומתפתחת.
OCD ניתן אפילו לראות בשינויים הקוגנטיבים במוח וכיצד יש שוני בין אדם ללא OCD לאדם עם OCD.
כאשר אותם הורים ממשיכים לתאר לי כיצד הילד שלהם היה תמיד שאפתן, מצליח, רצה להגיע לפסגות , עשה את הכי טוב ופשוט פרקציוניסט אך בנימה של גאווה אני תוהה כיצד אינם מזהים כבר את העידוד הראשוני מהצד שלהם כסביבה לפיתוח החרדה.
הורים תמיד רוצים את הכי טוב עבור הילד שלהם ולעיתים לא במודע עושים המון טעויות מבלי להבין את ההשלכות. אחד הדברים שאני תמיד מתפלא זה כיצד הורים ישר מסווגים את הOCD כ"בעיה" שיש לטפל בה ולהוציא מהשורש על מנת לחזור ל"חיים המושלמים" שהיו לפני כן. הרי צורת מחשבה זו הייתה זו שמלכתחילה הכניסה את הOCD לחייכם.
בגיל ההתבגרות יש המון קפיצות הורמונליות , שינויים הורמונליים, שינויי התנהגות, חשיבה ואפילו שינויים פיזיים. אחד הדברים שאני נוטה לדבר עליו לא מעט זה המקום והדגש של הורמונלים בהקשר של בריאות הנפש שלנו. בתקופת גיל ההתבגרות יש בלאגן שלם ובתוך כל הבלאגן הזה יש דרישה להתקיים, להבין את עצמך, להתמודד עם חיי חברה, לחץ של מבחנים וזה אפילו לא נגמר בזה.
לעיתים אני תוהה כיצד שכחנו כי מדובר בילד שעדיין חדש לעולם ויש המון מה ללמוד. יש מה ללמוד לא רק על עצמו אלא גם על העולם עצמו. לצערי, מערכת החינוך לא השתנתה ב150 שנה האחרונות. הכוונה לשינוי מהותי שיביא לתוצאות שונות. אם נסתכל אחורה בהיסטוריה המון השתנה ב150 שנה אך לא מערכת החינוך. המון אנשים לא מאתגרים את החשיבה שלהם ולא מבינים מאיפה בכלל הרעיון להקים בית ספר גם ומה זה באמת משרת. אני לא מנסה להסיט אנשים מהשכלה או למידה - חלילה וחס. אני מנסה לאתגר אתכם להבין כיצד המסגרת הלימודית בה אתם כן מקבלים השכלה משרתת אתכם או לא ולמי היא מועילה.
בינינו, רוב המידע שנלמד בבית ספר ניתן ליישם הרבה יותר מהר דרך המידע הזמין עבורנו אונליין. עם זאת, בית ספר הוא מקום חברתי ומהווה כמראה ל"עולם" בו אנו אמורים להתקיים. הייתכן? אני אשאיר לכם את השאלה כאתגר.
השינויים ההורמונליים המתקיימים במתבגר כה דרסטיים שזה משפיע על היכולת שלו לפרש את העולם, לחוות את העולם ואפילו להגיב לעולם.
לא מעט דובר על הקשר בין הורמונלים למצב הנפשי שלנו. לא מעט הפעמים נראה מתבגרים אוכלים אוכל לא איכותי כי מתחשק להם או כי זה טרנד לאכול חטיף מסוים.
בגיל כה צעיר עדיין יש קושי להבין את המקום העצמי שלך כתועלת עבור עצמך.
לכן, תפקיד ההורים הוא קריטי גם בגיל ההתבגרות.
הסיבה שאני אוהבת לעבוד גם עם ההורים ועל ההתנהגות של ההורים בטיפולי מתבגרים עם OCD זה כי זה לא הגיוני לשנות את הילד ולהגיד שיש לו בעיה של OCD כאשר הסביבה בה הוא חי ומתקיים לא עושה שום שינוי. חשוב לי לזכור כי סביבה יכולה להיות טריגר לא קטן עבור כל חרדה. הסביבה יכולה להיות תומכת אך לא מעט הפעמים הסביבה שלנו מזיקה לנו יותר ממה שאנו מבינים.
כהורים למתבגרים יש חשיבות לשים לב לשינויי התנהגות שלהם, דפוסי חשיבה, כל מיני טיקים שצצים או אפילו טקסים שלא הכרתם לפני. אם פתאום שמתם לב שהילד נמצא המון במקלחת ושוטף את עצמו יתר על המידה. יש מצבים בהם יש דיליי בין הרצון של המתבגר לבצע משהו לבין העשייה עצמה וזאת בעקבות מחשבות טורדניות.
חשוב לזכור כי על אף כי OCD זו חרדה יש בה המון קושי מעבר לחרדה כללית. בOCD יש מחשבות טורדניות אשר אונסות את הבנאדם לחשוב עליהם ולחוות את ההרגשה כחלק מהמחשבה עצמה. זה קושי עצום ולא פשוט להכיל בד ובד בגיל ההתבגרות.
לעיתים כל מיני טיקים שהתחילו פתאום יחלפו מעצמם או יתחלפו במשהו אחר. חשוב גם לא לשים דגש על כל דבר קטן כי התמקדות מהווה פוקס על השלילי ובצורה אירונית רק מחזקת אותו. לכן, לעיתים חשוב לתת זמן ומקום לשינויי לתפוס צורה. ברגע שראיתם שזה לא חולף/ לא חד פעמי אז חשוב לפנות לאיש מקצוע שילווה אתכם כהורים ואת הילד בהתמודדות עם OCD.
זכרו כי לקיחת כדורים אינו פתרון לבעיה. לרוב תרופות פסיכאטריות לא עובדות על אנשים עם OCD. ממחקרים נראה כי אלו שכן לעיתים עובדות לרוב לזמן קצר וכי זה מתבטא דרך יכולת הפלסבו של האדם לרצות שהתרופה תעבוד.
כאשר הנכם מגיעים לפסיכאטר אתם לא מבצעים בדיקות מסוימות אלא הכל נלקח ונלמד מהמילים שלכם. עד כמה אתם באמת אובייקטים לגבי עצמכם או לגבי ההתנהגות שראיתם אצל המתבגר? נסו לתהות.
לא מעט הפעמים הורים מרגישים קטנים מול המערכת ולא יודעים כי ביכולתם לפנות לדרכים טבעיות. חיפוש גלולת קסם ופתרון מיידי שיעלים את הבעיה לרוב יוצר עוד בעיות לטווח הארוך.
נסו לחשוב בצורה הגיונית האם זה נכון לפמפם כדורים שאתם לא באמת יודעים מה יש בהם לילד שכרגע מתפתח ולא קיבל צורה סופית בשום היבט?
אני רק יכולה לקוות כי אם יש לך התלבטות בנורא תצליחו לפנות לאיש מקצוע הגון ונכון על מנת לסייע לכם נכון.