התעורר! אף אחד לא מגיע להציל אותך.
כמה פעמים התאכזבתם מאנשים?
כמה פעמים ציפיתם מאדם קרוב להיות שם עבורכם רק כדי להתאכזב?
כמה פעמים סמכתם על מישהו רק כדי לראות כיצד אותו אדם פוגע בכם?
נשמע לכם מוכר?
לצערי זו תופעה לא נדירה. יש לנו רצון עז להיות מובנים, נאהבים וגם להרגיש ביטחון בקרבת האנשים שסביבנו.
כבני אדם אנו זקוקים לחיבור החברתי ולהיות חלק מחברה.
לעיתים אנו מורדים ומנסים להיות לבד אך דיי מהר אנו מבינים כי אנו שוקעים לבור ללא תחתית של שליליות.
החברה שלנו חייה לפי חוקים מסוימים. אם אנו רוצים להיות חלק ממנה אז עלינו להתנהג בהתאם. אז מה החוקים הללו?
לצערי אף אחד לא טרח להגיד לנו במדויק.
יש הטוענים כי זה עניין של היגיון פשוט אך האם זה באמת?
גם אם חלקנו מבינים כיצד החברה והאנשים סביבנו מתנהגים עדיין יש לנו קושי לעשות את ההפרדה בין הרצון האישי שלנו לחיבור אמיתי ועמוק לבין משחקי החברה.
לא מעט פעמים אנו מוצאים את עצמנו לבד ואין לנו לאן לפנות .
לעיתים אנו מצליחים למצוא מישהו שמוכן להקשיב ולהיות שם. גם שם אנו נתקלים כי לא תמיד האדם הזה יכול להכיל את כולנו.
האם זה בכלל הגיוני לרצות מישהו שיכול להכיל את כולנו?
עם רצונות קשה להתווכח. יש לנו רצון עז לכך אבל המציאות מקשה עלינו למצוא חיבור איכותי ואמיתי.
בעיקר בדור שלנו כאשר "הפחד לפספס את הדבר הטוב הבא" מהווה אתגר עבור יחסים רבים.
אנו חיים כל הזמן בציפייה כי מעבר לפינה מחכה משהו יותר טוב.
ומה אם אין שום דבר מעבר לפינה?
קשה לנו לקבל את העובדה כי מה שיש לנו זה הכי טוב עבורנו.
אנו תמיד רוצים עוד והכי טוב.
האם הרצון לעוד אי פעם נגמר?
אני מניחה שזה תלוי בבנאדם עצמו.
האם את/ה מסוגל/ת להיות מסופק/ת ממה שיש לך?
הרוב יגידו שלא.
וזה לגיטימי מהסיבה כי אנו חיים בעולם של כל הזמן מודיע לנו שיש עוד ואפשר להשיג עוד.
אז למה העולם לא שם כשאנחנו נופלים מרוב סחרור?
אז זה מביא אותנו לנקודה עצמה - היה הגיבור של עצמך
אז מי הוא הגיבור? פשוט מאוד! היה האדם לו נזקקת ברגעי המשבר.
זה לא פשוט להיות האדם הזה. לכן, ע"י הכרה אמיתית עם עצמך אפשר להגיע למקום בו הנך הגיבור של חייך.